האנציקלופדיה לטכניקות ורעיונות בניהול

   רעיונות ניהול, מנהל עסקים

חשיבה יצירתית - יצירתיות

כנסו לדף הפייסבוק שלי - קבלו ספר במתנה

וולטר בג'הוט כתב: "לעתים קרובות נאמר כי אנשים נשלטים על ידי דמיונם; אולם, יהיה נכון יותר לומר כי הם נשלטים על ידי חולשת דמיונם."

הנהלה נטולת דמיון היא מרשם בדוק לכישלון. מטרת החשיבה היצירתית היא למנוע השתלטות של חולשה זו.

חשיבה יצירתית והגיונית

חשיבה יצירתית היא חשיבה עם דמיון. היא מניבה רעיונות חדשים, דרכים חדשות להתבוננות בדברים. היא מקשרת בין דברים או בין רעיונות אשר קודם לכן לא היה קשר ביניהם. היא בלתי-רציפה ויש בה קווים משיקים. אדוארד דה-בונו טבע את המשפט: "חשיבה צידית" לגבי מושג זה וכך הוא נשאר; משתמעים ממנו סטיות של הדמיון ולאו דווקא התקדמות רציפה במורד שרשרת הגיונית של הנמקות.

חשיבה לוגית או אנליטית היא תהליך של שלב אחר שלב. היא רציפה ושלב אחד מוביל לבא אחריו, עד אשר באופן אידיאלי, מגיעים לפתרון היחיד האפשרי. לעתים היא מכונה 'חשיבה משיקה'; דה-בונו קורא לה 'חשיבה אנכית' כיוון שהולכים היישר במורד קו, ממצב אחד של מידע לאחר.

דה-בונו סיכם את ההבדלים בין חשיבה אנכית ובין חשיבה צידית, כדלקמן:

חשיבה אנכית: בוחרת, מחפשת מה נכון, כל דבר נובע ישירות מאחר, מתרכזת בדברים הרלבנטיים, נעה בכיוונים הסבירים ביותר.   

חשיבה צידית: משנה, מחפשת את השונה, מבצעת קפיצות מכוונות, מקדמת בברכה התערבויות של המקרה, בודקת את מה שהכי פחות סביר.

חשיבה יצירתית אינה עדיפה על חשיבה הגיונית. היא פשוט שונה ממנה. המנהלים הטובים ביותר הם יצירתיים והגיוניים כאחד. בסופו של דבר, יצירתיים ככל שיהיו, עליהם לקבל החלטה. החשיבה ההגיונית נחוצה כדי להבטיח כי זו ההחלטה הנכונה.

תהליך היצירתיות

בספרו "אמנות היצירה", תיאר ארתור קסטלר את תהליך היצירתיות כתהליך של 'בי- סוציאציה'; צירוף שתי עובדות או רעיונות בלתי-מקושרים והפיכתם לרעיון אחד. יצירת קשר או בי-סוציאציה מלווה בדרך כלל בשחרור מתח. מופיע מבזק של הארה ואחריו קריאת "מצאתי!" או לפחות "אהה!". כפי שקסטלר מציין, הדבר דומה להתפרקות מתח אחרי סיום בלתי-צפוי של בדיחה - תגובת ה'חה, חה'. או, יש דמיון לפורקן הפחות דרמטי שבא אחרי התמודדות עם יצירת אמנות.

אם נניח שמן הראוי לשפר את כושר החשיבה היצירתית שלנו, עלינו לעשות שלושה דברים:

1. להבין את המחסומים לחשיבה יצירתית.

2. לפתח יכולת אישית של חשיבה יצירתית.

3. להשתמש בכישורים הקיבוציים של קבוצות אנשים כדי לפתח רעיונות חדשים על ידי "חשיבה בצוות מוחות."

מחסומים לחשיבה יצירתית

להלן המחסומים העיקריים לחשיבה יצירתית:

* להניח להתניה של המחשבה כך שתיצמד לדפוס דומיננטי - המחשבה היא מערכת היוצרת דפוסים. מכאן שאתה עלול להילכד בראייה מקובעת של דברים, שאותה מכנה דה-בונו בשם "בית כלא תפיסתי", או "גורם מעקד."

* הגבלת צמיחה חופשית של רעיונות בתוך מגבלות נוקשות הנתפסות כתנאים מגבילים.

* כישלון בזיהוי הנחותיך או בבדיקתן. הזיהוי או הבדיקה דרושים כדי להבטיח שהנחותיך אינן מגבילות התפתחות רעיונות חדשים.

* חלופות קוטביות - צמצום כל החלטה לדפוס של "או/או", כאשר ישנן דרכים אחרות לראות את הדברים.

* התניה לחשוב באופן עקבי ולאו דווקא צידי וכן, להתבונן ברעיון ה'טוב' יותר, ולא ברעיונות שונים. כפי שדה-בונו מנסח זאת: מוטב שיהיו מספיק רעיונות כדי שאחדים מהם יהיו שגויים, מאשר להיות תמיד צודק פשוט מפני שאין כלל רעיונות."

* אין מאמץ לקרוא תגר על הברור מאליו - מפתה להיגרר לפתרון הקל.

* הערכה מהירה מדי - קפיצה להחלטות מבלי להניח לעצמך מספיק זמן כדי לאפשר לדמיון לנוע בחופשיות ולבדוק דרכים נוספות, אפשריות של ראיית הדברים.

* נטייה לקונפורמיזם - לתת את התשובה שלה מצפים.

* חשש פן תיראה טיפש או תושפל.

כיצד לפתח את כושר המחשבה היצירתית שלך

אם ברצונך לחשוב בצורה יצירתית יותר, עליך לנתח תחילה את עצמך. עבור על שורת המחסומים העומדים בפני היצירתיות ושאל עצמך את השאלה, "האם זה אני?" אם כן, חשוב על דרכים בהן תוכל להתגבר על הקושי ולהתרכז ב:

* פריצת מגבלות

* להיפתח מבחינה מחשבתית כדי ליצור רעיונות חדשים

* להגדיר את התחומים (כלומר, ניסיון העבר, תקדימים, מדיניות, נהלים, כללים) שבמסגרתם אתה עובד וניסיון לפרוץ תחומים אלה, באמצעות הצגת השאלות הבאות:

- האם המגבלות הגיוניות?

- האם ניסיון העבר מהימן?

- מה חדש בנוגע למצב הנוכחי?

- האם ישנה דרך אחרת?

חשוף את הנחותיך וקרא תגר על כל הנחה המגבילה את החופש שלך לפתח רעיונות חדשים.

* דחה הצעות בנוסח "או/או". שאל עצמך - "האם ישנה באמת בחירה פשוטה בין חלופות?"

* שאל כל העת "מדוע?" (אל תשכח שאם תעשה זאת בצורה בוטה מדי לאנשים אחרים אתה עלול ליצור אצלם התנגדות).

יצירת רעיונות חדשים

כדי ליצור רעיונות חדשים, עליך להיפתח מבחינה מחשבתית. אם תצליח להיפטר מאחד מהאילוצים שצוינו לעיל, תימצא בעמדה טובה יותר ותוכל:

* להתבונן במצב בצורה דומה, לבדוק את כל הזוויות האפשריות.

* למנות גישות חליפיות רבות ככל האפשר מבלי לחפש את "הדרך הטובה ביותר" (דבר שאינו קיים כלל) ומבלי לשקוע בהערכת בוסר (שתוביל לסיפוק חלקי בלבד).

* אם לצטט את דה-בונו, יש ל"ארגן חוסר רצף". עליך לכוון עצמך כך שתשבור את הדפוס. הטכניקות ליצירת רעיונות חדשים כוללות:

- חשיבה חופשית, להניח למחשבה לבחון דרכים חלופיות להתייחסות לבעיה, אשר במקרים רבים נראה גם שאינן רלבנטיות.

- לנתק עצמך מבעיה אחת כדי לעבור לאחרת או לגרום לאנשים אחרים לעשות כך.

- לארגן הפריה מצטלבת של רעיונות יחד עם אנשים אחרים.

- להשתמש באנלוגיות כדי להצית רעיונות. האנלוגיה צריכה לנבוע מהבעיה, אך לאחר מכן יש לאפשר לה להתקיים בזכות עצמה, כדי להצביע על דרך שונה של התבוננות בבעיה.

דחיית השיפוט

בחשיבה יצירתית מטרתך היא להפריד בין הערכת רעיונות ובין יצירתם. השגיאה הגרועה ביותר שתוכל לעשות היא ל"הרוג" רעיונות חדשים מהר מדי. תמיד קל למצוא עשר דרכים לומר 'לא' לכל דבר. לדוגמא:

* זה לא יעבוד.

* אנחנו כבר עושים זאת.

* ניסינו זאת קודם ללא הצלחה.

* זה לא מעשי.

* זה לא יפתור את הבעיה.

* זה מסוכן מדי.

* זה מבוסס על תיאוריה בלבד.

* זה יעלה יותר מדי.

* זה יגרום להתנגדות בקרב הלקוחות/אצל ה'בוס'/באיגוד המקצועי/העובדים/בעלי המניות, וכו'.

* היא תיצור יותר בעיות מכפי שתפתור.

אחדות מהתנגדויות אלו יהיו תקפות. אולם, יש לעכבן עד אשר תיצור רעיונות רבים ככל האפשר. יש לאפשר לרעיונות לצמוח מעט.

קל מאד לומר 'לא'. קל מאוד ללעוג לכל דבר חדש או שונה. בחשיבה יצירתית התוצאה הסופית היא שקובעת ואם אתה רוצה להיות מקורי אסור לך לדאוג יתר על המידה בנוגע לדרך בה תנקוט לשם כך. אין זה משנה אם תיכשל לעתים או תנקוט במהלך השגוי, כל עוד העיכובים אינם ממושכים ואתה מגיע בסוף למקום הנכון.

כפי שאומר דה-בונו:

בחשיבה אנכית צריך לחשוב נכון בכל שלב. לפיכך, אין זה משנה בכמה שלבים נוקטים, הנקודה הסופית (רעיון, פתרון, מסקנה), נכונה באופן אוטומטי אם כל הצעדים שננקטו היו נכונים, אולם בסופו של דבר מישהו צריך להיות צודק.

קשה לדחות שיפוט. הדבר מנוגד לרצון הטבעי. עליך לעשות מאמץ מודע לעכב את השיפוט עד שיגיע הרגע הנכון. רגע זה יהיה כאשר תחוש כי אספת רעיונות רבים כפי שתוכל, בזמן העומד לרשותך.

הכשרתנו, העכבות שלנו, סירובנו להראות טיפשים או להיקלע למצב מסובך שבו הכול פועל נגדנו. עלינו לנסות ולעשות זאת בעצמנו או לשכנע אחרים ללכת איתנו. אולם, יש ביכולתנו לסייע לתהליכי ההיפתחות, להנהיג חוסר-רצף ולשחרר רעיונות חדשים באמצעות טכניקה של צוות מוחות.

סיעור מוחות

טכניקת סיעור המוחות ((Brain Storming, הוגדרה כאמצעי להשגת מספר רב של רעיונות מקבוצת בני-אדם, בזמן קצר. באופן עקרוני זו קבוצת פעילות המשתמשת במערך רשמי כדי לחולל רעיונות רבים ככל האפשר, מבלי להתעכב על הערכתם.

המאפיינים העיקריים של ישיבת סיעור מוחות (ע"ע) הם:

1. אוספים קבוצה שבין שישה ושניים- עשר בני אדם. אחדים יופנו באופן ישיר מתחומים אחרים בהם יוכלו להעלות רעיונות שונים ולהביא מניסיונם, כדי לפתור את הבעיה. יש יושב ראש ומי שרושם הערות.

2. יושב הראש מגדיר את הכללים, תוך הדגשה כי:

- המטרה היא להעלות רעיונות רבים ככל האפשר.

- לא יעשה ניסיון להעריך רעיונות כלשהם.

- איש לא צריך לחשוש מהעלאת רעיונות.

3. במקרה הצורך, תתנהל ישיבת חימום כדי שהקבוצה תכיר את הנוהל. לדוגמא, יתכן ויבקשו מהם להציע כמה שימושים יש לדעתם למהדק נייר.

4. יושב הראש מגדיר את הבעיה, תוך הימנעות מהמלכודת של הגדרת הבעיה הגדרה צרה מדי.

5. יושב הראש פותח את הישיבה במשפט כגון: "בכמה דרכים נוכל...?"

6. יושב הראש מעודד עובדים לתרום חלקם ומונע כל ניסיון להעריך רעיונות. מפעם לפעם הוא יגדיר מחדש את הבעיה.

7. רושם ההערות דוחס את הרעיונות המוצעים ורושם אותם על רשימות בדיקה. הוא אינו מנסה לפעול כמו עורך וגם אינו שם לב לכפילויות בשלב זה. אין להקליט את הישיבה כיוון שהדבר עלול לעכב רעיונות.

8. יושב הראש ממשיך לעודד את הקבוצה לתרום, תוך שהוא מנסה להוביל את האנשים למחשבה חופשית וליצור רעיונות רבים ככל האפשר - טובים, גרועים, ניטרליים, הגיוניים או טיפשיים. הוא שומר על הקצב ואף פעם אינו מעיר. כמו כן אינו מתיר לאחרים להעיר בנוגע להצעה שהובעה על ידי משתתף. כל רעיון הוא רלבנטי.

9. יושב הראש נועל את הפגישה אחרי 30 דקות או יותר - 45 דקות לכל היותר. אין להניח לישיבה ל'התמתח' יתר על המידה.

10. ההערכה מתרחשת מאוחר יותר, אולי גם עם קבוצה שונה. בפגישה זו המטרה היא:

- לבחור רעיונות לשימוש מיידי.

- להגדיר רעיונות לבדיקה נוספת.

- לבחון גישות שונות שהתגלו בפגישה.

סיעור מוחות הוא טכניקה מועילה לשחרור רעיונות, להתגבר על עכבות, להעלות רעיונות מפרים ולהימנע ממחשבה בדפוסים קבועים. טכניקה זו יש לתכנן ולבצע בצורה זהירה והיא דורשת הערכה מתאימה.

יש להשתמש בה באופן בררני, כאשר נראה כי יש מספיק מרחב לרעיונות שונים. טכניקה זו לא תפתור את בעיותיך, אבל היא יכולה לסייע לך להרוס את המחסומים שנוצרו בגלל גישות מסורתיות לקבלת החלטות.

עליך לזכור כי עד כמה שתהיה יצירתי, מה שתחליט בסופו של דבר חייב להתממש בהצלחה. סיעור מוחות וטכניקות אחרות לשיפור היצירתיות יסייעו לך לפרוץ דרכים חדשות. אולם, בסופו של דבר יהיה עליך לשקול בצורה ברורה וניתוחית שיקולים בעד פתרון מועדף, לפני שתגיע להחלטה הסופית.


רגע של השראה

לחפור באדמת טרשים

כאשר א.ג. קרונין, פרש מעבודתו כרופא בלונדון עקב בריאותו הרופפת, הוא עבר ליישוב כפרי שקט בסקוטלנד. שם קיווה קרונין להתחיל בקריירה כסופר, חלום שליווה אותה מאז ילדותו.

במשך חודשים הוא עבד בעליית גג קטנה, כשהוא ממלא עמודים שלמים בכתב ידו. את כתב היד נהג לשלוח להדפסה, למשרד בלונדון. בסופו של דבר חזרו העמודים הראשונים, המודפסים בדואר. הוא אסף אותם בהתלהבות כשהוא משתוקק לקבל רושם ראשון ממה שכתב.

כאשר קרא קרונין את כתב היד, חש שאט נפש. כיצד יכל לכתוב את הדבר הנורא הזה? הוא נכשל כבר לאחר שהשלים כתיבת מחצית מספרו הראשון. הוא יצא בסערה לגשם, לטיול בודד וזרק את כתב היד לערמת אפר בקרבת הבית.

בחצותו את כר הדשא פגש בשכן, איכר זקן, שחפר בור ניקוז בשדה טרשים. האיכר התעניין לדעת כיצד מתקדמת מלאכת הכתיבה של קרונין. לאחר שסיפר לו קרונין מה עשה בכתב היד, השתתק האיכר הזקן למשך מספר דקות. לאחר מכן דיבר.

"אין ספק שהצדק אתך ואני טועה. אבי חפר את אדמת הטרשים הזו כל חייו ומעולם לא הצליח להפכה לכר מרעה. אני חפרתי אותה כל חיי ומעולם לא הצלחתי להפכה למרעה. אבל, מרעה או לא מרעה, אני מוכרח לחפור. מכיוון שאבי ידע ואני יודע שרק אם חופרים מספיק ניתן יהיה להוציא מכאן כר מרעה."

בוש בעצמו שב קרונין לביתו, הוציא את כתב היד מהאפר וייבשו בתנור. לאחר מכן שב אל מלאכת הכתיבה, כתב וליטש עד שבא על סיפוקו. הספר היה "טירת הכובען", הראשון בסדרה של רומנים מצליחים שהפכוהו לסופר בעל מוניטין עולמי.

 

 

 

               

Copyright © 2007 Meir Liraz. All Rights Reserved     האנציקלופדיה לטכניקות ורעיונות בניהול