האנציקלופדיה לטכניקות ורעיונות בניהול

   רעיונות ניהול, מנהל עסקים

חישוב עלויות ספיגה
 

כנסו לדף הפייסבוק שלי - קבלו ספר במתנה

חישוב עלויות ספיגה או עלות מלאה הוא נוהל הצבת כל העלויות, הן קבועות והן משתנות, לפעולות או מוצרים. חלק משיטות חישוב עלויות ספיגה מציבות הוצאות כמו הנהלה וכלליות, עלויות פיננסיות והוצאות מכירה כנגד תקבולים בדו"ח הרווח וההפסד כך שהתוצאה היא פשוט עלות הייצור. אולם, במערכת עלויות הסטורית לגמרי, כל הוצאות המינהלה והמכירות נספגות אף הן לתוך עלויות הייצור.

עלות הייצור

בשיטת חישוב עלויות ספיגה עלות הייצור מורכבת מ:

1. עלויות ראשיות. חומרים ישירים ועבודה ישירה.

2. תקורות ייצור. חומרים עקיפים ועלויות שכר הנובעים מתחומים כמו מחסנים, אריזה, תחזוקה, משכורות מנהלי ומפקחי המפעל, ועלויות חשמל, חימום, תאורה ופחת.

ספיגת תקורה

התקורה המשוייכת ליחידות העלות נקראת תקורה ספוגה. ספיגת תקורה מושגת על-ידי אחד או שילוב של כמה מתעריפי התקורה, לדוגמה, תעריף שעת עבודה, תעריף שעת מכונה, אחוז עלויות חומרים ישירים. ההפרש בין סכום התקורה שנספגה במשך תקופה והתקורה שהתרחשה בפועל נקראת תקורה מעל או מתחת לספיגה.

השיטות הנהוגות להקצאת או הצבת תקורות לייצור הן:

1. הקצאה ישירה. כאשר יש יחסים הניתנים להדגמה בין העלות והמוצר לו העלות משוייכת. עלויות כאלו יכולות להיות ישירות למרכז העלות אבל עקיפות לתהליך הייצור. פחת ועלויות תהליך קבועות מאפשרים התייחסות כזאת.

2. על-פי חלוקה לפי הערך והקצבה. קביעת בסיס כלשהוא לחלוקת התקורות שאינן קשורות ישירות למוצרים. על-פי רוב הבסיס הוא היבטים שונים של הגודל במחלקה או בנפחי הייצור, למרות שאין גישה אחת מקובלת לחלוקת עלויות התקורה. דוגמאות לשיטות הנהוגות הן:

* חלוקת נתון סך התקורה במספר היחידות שייוצרו, אולם זהו נתון גס מדי משום שהיחידות אינן בהכרח זהות, וכאשר זה המצב, אי אפשר לחלק ביניהן את העלויות העקיפות באופן שווה;

* שעות עבודה ישירה או עלויות למוצרים השונים או היחידות שייוצרו - זוהי השיטה הטובה ביותר בפעולות עתירות-עבודה, זוהי גם השיטה השכיחה ביותר;

* שעות מכונה כאשר שעות מכונה הן השליטות, כמו בסדנת מכונות;

* שטח רצפה לאנרגיה, חימום, תאורה, שכר דירה ומסים עירוניים.

ספיגה מלאה

למטרות תמחיר והערכת מלאי, יש צורך לדעת את העלות המלאה של ייצור יחידת עלות. זוהי לא רק העלות הראשונית ועוד תקורת המפעל המרכיבים את עלות הייצור, אלא גם כל התקורות האחרות הכוללות הוצאות מכירה ומינהלה. תקורות אלו מחולקות ליחידת העלות על-ידי הקצבה וספיגה באמצעות אחד הבסיסים שהוזכרו למעלה, לדוגמה, תעריף שעת עבודה ישירה או תעריף שעת מכונה. כך, יחידת העלות מבוססת על הסך הכולל של עלות היחידה כולל החזר מלא של התקורה.

יתרונות וחסרונות

יתרונות

היתרון הבולט של עלות ספיגה או חישוב עלויות מלא הוא שכל העלויות מכוסות. דבר אינו מוסתר. חישוב עלויות ספיגה המבוסס על החזר מלא של התקורות מדגיש את הסכנה בקיצוץ מחירים להשגת נפח מכירות ללא תשומת לב מספקת להשארת מירווח לעלויות קבועות בטווח הרחוק.

חסרונות

החסרונות העיקריים של חישוב עלויות ספיגה הם:

1. העלויות הקבועות מחולקות על בסיס ההנחות לגבי רמת התפוקה ומייצגות למעשה, רק רמת פעילות אחת. שינוי בנפח התפוקה ישפיע על עלות היחידה הכוללת משום שהעלויות הקבועות מפוזרות על פני מספר גדול יותר או קטן יותר של יחידות. התקורות הן מתחת או מעל לספיגה והעלות הכוללת ליחידה תוצהר כנמוכה מדי או גבוהה מדי. הסכנה היא שלאחר הכנת תקציב על בסיס עלות ספוגה מתוך הנחה לגבי רמת הפעילות, סביר שימשיכו להשתמש במספרים שנחשפו להחלטות תמחיר ותיכנון רווחים למרות ששינויים ברמות התפוקה עשויות להיות שונות בתקופה זאת. לדוגמה, אם העלויות הקבועות נשארות ללא שינוי, צמצום ברמות התפוקה משמעותו שהעלויות יחולקו על פני מספר קטן יותר של יחידות. רווח המפעל ליחידה יהיה אז נמוך יותר. אולם ההנהלה עשויה עדיין לצפות שנתון הרווח הגבוה יותר שתוקצב לתפוקה גדולה יותר יהיה תקף לרמת התפוקה הנמוכה יותר. לפיכך, ציפיות הרווח שלה יהיו גבוהות מדי. תפיסת מנוף התיפעול היא רלבנטית לבעיה זאת. מנוף תיפעולי הוא יחס העלויות הקבועות לסך העלויות. ככל שהיחס גבוה יותר, כך החזר התקורה רגיש יותר לשגיאות בחיזוי הנפח.

2. אין שיטה משביעת רצון להקצאת הוצאות קבועות עקיפות למוצר הסופי. שיטות שרירותיות מקובלות, על-פי רוב כאלו הקשורות לנפח הייצור, אפלו כאשר התוצאות שהושגו משיטה אחת בנסיבות נתונות הן שונות באופן משמעותי.

3. חישוב עלויות ספיגה אינו מספק הנחייה נאותה לגבי היחסים בין עלות, מחזור ורווח או לגבי החלטות תמחיר התלויות ביחסים אלה. במלים אחרות, חישוב עלויות ספיגה אינו מאפשר ניתוח נאות של השפעת השינויים בנפח התפוקה או המכירות על הריווחיות.

4. שיטת חישוב העלויות ההסטוריות המלאות, שהיא שיטת חישוב עלויות ספיגה כאשר כל התקורות משוייכות או מוקצות לכל יחידת עלות, מבוססת על העלות בעת היווצרותה. אין כל התייחסות לשינויים אפשריים במחיר בהפקת המוצר בעתיד. אימוץ הבסיס ההסטורי לאומדן הוצאות עלול להביא לתוצאות מטעות אם העלויות דרושות כדי לומר להנהלה האם כדאי או לא להמשיך בייצורו של מוצר מסוים. הקושי בשינוי מחירים הינו רלבנטי במיוחד במקרה של חומרים שמחיריהם עשויים להשתנות באופן ניכר במשך תקופות זמן קצרות יחסית.

הסיבה שהרבה חשבונאים ניהוליים ממשיכים להעדיף את חישוב עלות שולית (ע"ע) היא בגלל שחישוב העלויות השוליות לוקח בחשבון את השינויים בנפח ובמחיר. למרות זאת, הם ממשיכים להשתמש בחישוב עלויות ספיגה כשיטה העיקרית לרישום עלויות הסטוריות והערכת מלאי ועבודה בתהליך.


 

רגע של השראה
 

הכישלון כהזדמנות

לפני מלחמת האזרחים בארה"ב, הפעיל  אדמונד מקאיני מטע סוכר ומחצבות מלח באוורי איילנד שבמדינת לואיזיאנה בדרום ארה"ב. כאשר גדודי צבא הצפון פלשו לאיזור ב1863- מקאיני נאלץ לנוס על נפשו. כאשר חזר ב1865-, מטעי הסוכר ומחצבות המלח שלו היו הרוסים.

אחד הדברים הבודדים שנותרו היו פלפלים אדומים חריפים שנזרעו שנית בגן שבמטבח. מקאיני שחי מן היד לפה, החל לערוך ניסויים בפלפלים כדי לבשל רוטב שיתן קצת טעם למזונו התפל. הרוטב שהמציא ידוע כיום כרוטב טבסקו. עד לעצם היום הזה, אחרי למעלה ממאה שנים, משפחת מקאיני עדיין מנהלת את חברת מקאיני ועסקי הטבסקו שלה.

 

 

 

               

Copyright © 2007 Meir Liraz. All Rights Reserved     האנציקלופדיה לטכניקות ורעיונות בניהול